עשרים ושישה ימים של פרידה

את שלמה ספיר מכירים הכול ברחבי הגליל בשם רֶבֶּה (ביידיש רעבע) ממלכיה. אשתקד הוא הגיע אלינו כדי שנסייע בידו להפיק ספר להנצחת אהבת חייו, שהלכה לעולמה אחרי שנים ממושכות של מחלה קשה שהסתיימו ב-26 ימים של הוספיס-בית. טעון ברגשות כבדים של צער הפרידה הגיע רֶבֶּה נושא בידיו מזוודה ירוקה גדושה ומתפקעת מניירות כתובים, מסמכים שונים, מכתבים שכתבו זה לזו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, שירי משוררים שרבה אסף, וקטעים קצרים שכתב לאחר מותה של כוכבה.

ערימת הניירות העצומה וגודש הטקסטים שהביא רֶבֶּה לפתחי היו אוסף כאוטי של סיפורים ועובדות. רֶבֶּה ובני משפחת ספיר רצו שזה יהיה ספר אחר, לא עוד "חברים מספרים", או בני משפחה כותבים על אהובם. המשפחה ביקשה לספר על כוכבה שלהם בדרך לא סטנדרטית. היה עליי לעבור ביסודיות על תוכן המזוודה, לקרוא את הפתקים והמסמכים, לאסוף את פיסות המידע, להתוודע אל שפע התיעוד ולהבין מבין השורות את מהלך חייה של כוכבה.

בעודי חופרת לעומק הקלסרים והתיקיות, מצאתי מספר דפים לבנים ששודכו יחד. הם נראו כיומן בכתב יד נשי, בין דפיו התנהלו 26 ימיה האחרונים של כוכבה בהוספיס. נרשמו שם הנחיות יומיות לטיפול בכוכבה, מועדי הביקור של אנשי הצוות המקצועי של הוספיס גליל עליון, דיווח על התרופות שניתנו לה בכל יום ותיאור התגובות לטיפולים. בשולי הדפים רשמו בנותיה של כוכבה את הבקשות שביקשה, את רשימת האורחים שהוזמנו על ידיה ודברים שאמרה במהלך ימי פרידתה מהעולם.

ניכר היה כי שלושת העמודים האלה של יומן המחלה נכתבו באופן ספונטני ובלתי מסודר, בטח ובטח שלא כוונו להיות חלק מספר. אבל דווקא משם, מבין השורות הקטועות וחלקי המשפטים באה ההארה. שם היה חבוי הרעיון שהצית את דמיוני להפוך את יומן המחלה שנמשך 26 ימים של דעיכה גופנית, למסע הפרידה העוצמתי של כוכבה. בחרתי לשלב בכל אחד מימי הפרידה קטעים ממסע חייה, שנמשכו 83 שנים.

ברגע שרֶבֶּה ובני המשפחה קיבלו את הרעיון, הם הפכו לשותפים ביצירה. רֶבֶּה אמנם הכריז על עצמו כמי שאינו כותב, אך כל מפגש איתו היה רווי בביטויים של אהבה וגעגועים אותם ניסח היטב. הוא סיפר על כוכבה כאדם, כשותפה לחיים, כאם וכסבתא וכחברת קיבוץ. הוא חלק בגילוי לב את קשייו לקבל את האובדן והמשיך לטעון בעקביות כי ישנם משוררים אשר היטיבו ממנו לבטא את מה שהוא חש וחושב. נראה כי תהליך העריכה ויצירת הספר היה חלק מתהליך ההתמודדות שלו עם האבל.

יומן הפרידה של כוכבה מתאר מצד אחד את גסיסת הגוף, אך לא פחות מכך את עוצמות הנפש הדרושות כדי להיפרד באומץ מאהוביך ואת כוחם של החיים. בשבוע שעבר התקיים יום השנה השני לזכרה של כוכבה ספיר, הספר "נגה פרי בשל" אותו עצבה ענת בתה ביד אומן אוהבת, הוענק לבני המשפחה ולחברים הרבים שבאו לזכור את כוכבה שגילתה בימיה האחרונים כי בעצם רצתה שיקראו לה נגה.