מפקיעין לצפת – סגירת מעגל עבור ד״ר סלמאן זרקא
(מתוך כתבה שהתפרסמה בגיליון מס׳ 6 של ״מגזיו״ – עיתון בית החולים זיו בצפת)
לפי השעון הבנתי שכבר גלשנו מעבר לזמן שהוקצב לריאיון. היתה זו פגישתי הראשונה עם המנהל החדש של המרכז הרפואי זיו, ד"ר סלמאן זרקא, פגישת היכרות שבסופה אני צריכה להגיש בדד-ליין כתבת צבע של כ-1500 מילים עבור מגזין בית החולים.
בזכות הקילומטרז׳ הארוך של ראיונות מסוג זה שעשיתי בקריירה שלי, אני מגיעה למפגש הראשון עם בעלי תפקידים ציבוריים חדשים עם ציפיות נמוכות לגבי רמת הפתיחות של המרואיין, והאפשרות שהוא ייתן לי בכלל להציץ אל קרב האדם שמתחת למעטה התפקיד. השאלה אם אצליח לקלף את מעטה המסרים וההצהרות מעסיקה אותי לא מעט, שכן אני רואה קשר הדוק בין האדם לתפקיד ובין התפקיד לאדם הממלא אותו.
בתום שעה וחצי של שיחה קולחת עם זרקא, קיפלתי את המחשב הנייד, ארזתי את עצמי ויצאתי ממשרדו. מחשבותיי נדדו אל דברים שאמר, אל המשפטים שהמשיכו להדהד בראשי, והפכו לאחר כמה ימים לאותה כתבה. בעודי יורדת בכביש המתפתל מצפת לראש פינה, הרהרתי באותם יסודות רעיוניים עליהם דיבר מנהל בית החולים החדש, ציינתי לעצמי שהוא לא היה מאד נדיב בעוגנים ביוגרפיים, והעדיף באופן בולט לדבר על חזון, יעדים ותכניות לשיפור, שינוי וקידום בית החולים הצפוני, המאתגר.
המנהל החדש של המרכז הרפואי הגיע לתפקיד מצוייד ברקורד אקדמי ומקצועי עשיר. את לימודיו עשה בבית הספר לרפואה של הטכניון במסגרת העתודה האקדמית, סיים שתי התמחויות – בבריאות הציבור ובמנהל רפואי, ובהמשך שימש מרצה בפקולטה לבריאות באוניברסיטת חיפה, ובחוג לרפואה צבאית בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. כרופא צבאי למד זרקא במכללה לביטחון לאומי וסיים בהצטיינות תואר שני במדעי המדינה וביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה. הוא גם בעל תואר שני נוסף מהאוניברסיטה העברית בתחום אפידמיולוגיה ובריאות הציבור.
חזרתי וקראתי את הדברים שסיפר בריאיון, מסמנת לי מספר אבני דרך מרכזיות שדיבר עליהן עם ניצוץ בעיניו, ברק כזה שממחיש את החיבור שבין ערכיו כאדם לבין מטרותיו כמנהל המרכז הרפואי זיו בצפת.
סוגר מעגל
ד"ר זרקא, אל"מ (במיל.) יליד הכפר פקיעין, בן חמישים, נשוי ואב לשלושה, שירת 25 שנים בחיל הרפואה, והיה מעורב בתפקידי ליבה של מערכת הרפואה הצה"לית. בתפקידו כמנהל המרכז הרפואי זיו בצפת הוא רואה סגירת מעגל: "נולדתי למשפחה קשת יום ומרובת ילדים. אבי, עליו השלום, נטע בי את הרעיון להיות רופא. הוא ציפה שאשתחרר מהצבא ואחזור לפקיעין כדי להיות רופא הכפר, ועכשיו חזרתי לגליל – רבתי, להיות הרופא של כל האזור! הוא אמנם לא זכה לראותי, אבל אני מניח שהוא מסתכל עכשיו מלמעלה בנחת".
יסודות אנושיים
למטה במרתף, בקומה מינוס שתיים, היכן ששוכנת מחלקת המכבסה ומחסן הלבנים של בית החולים, בחר ד"ר זרקא, להתחיל את יומו הראשון לאחר שקיבל לידיו את שרביט הניהול. התחלת ההיכרות עם בית החולים מלמטה, מהיסודות, מהקומות הפחות זוהרות ואטרקטיביות של המוסד, מסמנת מבחינתו מסר חד ומדויק: "צוות בית החולים הוא משפחה אחת גדולה, כל אחד בה חיוני וחשוב. אין כאן אנשים שקופים באף קומה של הבניין הגדול הזה", מבהיר זרקא, "והעבודה של האנשים אינה נלקחת כברורה מאליה. אני מאמין בכל ליבי, כי אם כל אחד בצוות יעשה את חלקו בצורה טובה ביותר, יוכל להיבנות פאזל שלם המעניק שירותים רפואיים מיטביים לתושבי האזור". בינתיים כבר הספיק לחרוש את המחלקות השונות, להתוודע למאות עובדים ולהגיע להיכרות עם הצוותים המקצועיים. חשוב לו להיות מעורה בחיים הפרטיים של אנשי הסגל, הוא מנסה לבקר את העובדים החולים, וגם להשתתף באבלם. "החיים הם אוסף של דברים קטנים", הוא מסביר, "ולאוסף הזה מתחברים גם יחס והתייחסות. כך, למשל, הערכתי מאוד את כך שהצוותים עברו לעבוד במשמרות של 12 שעות בסופת השלג האחרונה". באקט של סולידריות נשאר לישון בבית החולים, ושלח ד"ר זרקא למחלקות זרי פרחים וסלסלות עם סוכריות כאות הערכה והוקרה.
תחושת שליחות
כיצד הוא מחבר בין ניסיונו בתפקידים שעשה כאיש רפואה בצה"ל לבין התפקיד האזרחי כמנהל בית חולים? מבחינתו ישנם כמה רבדים לחיבור הזה. "המרכזי ביניהם זוהי תחושת השליחות שליוותה אותי כרופא צבאי וממשיכה ללוות אותי גם עכשיו. בשני הארגונים, השליחות והמגויסות המלאה לתפקיד מתבטאת בכך שלמרות שאתה מכוון את השעון מדי ערב, אתה זה שמעיר את השעון כמהה לרוץ ולעשות דברים בעלי חשיבות עליונה. במסגרת תפקידי במערכת הצבאית עשיתי והובלתי למען בריאות החיילים בני השמונה-עשרה שעוזבים את הבית ונותנים שנים יקרות לטובת המדינה. מתוך אותו דחף אני מסתכל עכשיו על אנשי הצפון שחיים כאן בתנאים לא פשוטים, חיים מורכבים מבחינה כלכלית ולא פחות מבחינה ביטחונית, ואני בא למקום הזה כדי לקדם את בריאותם, יחד עם רבים וטובים באזור, דרך בית החולים שהוא הגוף המרכזי במתן שירות רפואי לכל אנשי הסביבה. גם לתושבי הצפון מגיעה בריאות".
הומאניות לאורך כל הדרך
בתפקידו האחרון בצה"ל שימש כמפקד המרכז לשירותי רפואה וכראש מחלקת שירותי הבריאות בצה"ל. אחר כך השתחרר ועבר לאזרחות אך בעודו מכהן בתפקיד עוזר למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו, נקרא בחזרה לצבא, כדי להקים פרויקט חשוב במיוחד – את בית החולים הצבאי בגבול עם סוריה. "ככה התחלנו את הסיוע ההומניטרי לסורים. חשבתי, ואני עדיין חושב, שאני בר מזל, וגם הצוות הצבאי שלי, שניתנה לנו ההזדמנות המיוחדת להגיש סיוע הומניטרי לשכנים בעת צרתם, גם אם הם אזרחי מדינת אויב. אני מאמין שסיוע רפואי והצלת חיים הם ערכים נשגבים, הרבה יותר גבוהים מיריבות, אזרחות, צבע עור, דת, השתייכות ארגונית או פוליטית. חשוב שהסיוע ההומניטרי יימשך, וכמו בהרבה דברים – יש לדבר הזה פוטנציאל לעתיד טוב יותר באזורנו מוכה המלחמות והיריבויות".
חלפו כמעט עשרה חודשים מאז מונה לתפקיד, ועדין הכל טרי וחדש, כשאני מבקשת ממנו בשיחה שיאמר כמה מילים אחרונות לסיכום, הוא חוזר אל תפיסתו ההומנית ואל שאיפותיו כמנהל, "מערכת בריאות זה אנשים, ואני פוגש כאן אנשים טובים, אנשים שיש להם רצון טוב לעשות טוב לאוכלוסייה. בדרגי ההנהלה, המטה ומנהלי המחלקות, אני פוגש אנשים ותיקים לצד חדשים ומה שמאפיין את כולם זה צימאון ורעב לשנות ולהפוך את המקום לפנינה מקצועית. אני פוגש אנשים שיש להם חלומות ומוצא פרטנרים שמחכים למישהו שיוביל ווקטור של שינוי. אני חייב להגיד שזו מציאות מאוד נעימה לצד אחריות מאוד כבדה שכן בחרתי בה". אחד המנועים הפנימיים שלו, כך לדבריו, זו ההבנה שתמיד יש עוד מה לעשות והאמונה שאפשר לשנות, "האמונה שניתן לשנות ולקדם מהווה משהו מאד חשוב אצלי, אם זה יגמר – יגמר התפקיד מבחינתי".