מפגש מרגש עם מורי משלחות תלמידים לפולין

לפני מספר ימים נפגשתי ביוזמת מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, עם קבוצה בת כ-160 מורים/ות ומנהלים/ות, האמורים ללוות את תלמידיהם התיכוניסטים במסעות פולין שלהם. המפגש נועד ליצור היכרות עם דמותה של סטיפה וילצ'נסקה, כפי שהיא עולה בספרי "סטיפה אהובתי – מפגש אחד ושלוש פרידות", שראה אור באביב האחרון.

אני מרצה כסופרת מזה שנים רבות – לילדים, לבני נוער ולמבוגרים – אנשי ספרות, חינוך וטיפול. פעמים רבות התנסיתי בתגובות מזדהות ונרגשות של השומעים עם הדמויות, הבעיות ו/או העלילות שהיצגתי בפניהם. אולם מפגש זה עלה מבחינה זו על כל התנסויותיי הקודמות בתחום. ככל שסיפרתי לקהל על הספר והקראתי מתוכו קטעים נוספים, כך גדלה התלהבותם של המורים והמנהלים, בהביעם תדהמה על שלא שמעו כמעט מאומה על הגיבורה – תרתי משמע – המדוברת, ובוודאי שלא מהזווית הרומנטית וההרואית בה מתואר סיפור חייה ב״סטפה אהובתי״.

״הדוקטור עבר על פני החדרים והאולמות במבט בודק, ובסוף הסיור חכך את כפות ידיו זו בזו, אמר, "יפה, יפה", ושקע בכיסאו, עיניו ממוקדות במכונת הכתיבה ששלף מתחת לכיסוי בד שחור והניח על השולחן שלצד מיטתו. אף נימה של אכזבה לא נרשמה בפניה המצפות של ְס ֶט ָפה מול איפוקו.

למחרת בבוקר, לאחר צאתו של אחרון הילדים לבית הספר הודיע לה בטון חד־משמעי שמרגע זה – לטובת הצד הכספי, וגם מסיבות נוספות – הוא יהיה מנהל בית היתומים, שיכונה מעתה "בית היתומים של דוקטור קורצ'אק״. רק אז נעצרה נשימתה לשנייה ורעד קל חלף בה, כמו חשה במכת לחי בלתי צפויה. היא בלעה בכוח את רוקה והסכימה לו במנוד ראש, ללא הצגת תנאים כלשהם״.

אנשי חינוך שנכחו במפגש הציעו להפוך את הסיפור המרגש למחזה, שיעובד כפרויקט גמר במגמות לתיאטרון בבתי ספר, וביקשו בכל לשון של בקשה שאסכים להגיע למפגשים עם תלמידים בהקשר זה, ובכלל, לשיחות בנושא. בקשה שכמובן נעניתי לה ברצון. ההתרגשות לא שככה שעה ארוכה לאחר סיומה הרשמי של השיחה, ואני מוכרחה להודות שיצאתי ממפגש סוער זה בהרגשה שאכן נכון וחשוב היה לאין שיעור להביא את עלילת חייה המטושטשת, אם לא נעלמת לחלוטין, של וילצ'נסקה, לידיעת הקוראים – צעירים ובוגרים בישראל.

הספר ״סטפה אהובתי״ באתר הוצאה גלילית:

#אורחיםכותביםבבלוג #ביוגרפיות #כללי